חרוזים בשרשרת

חרוזים אלה נכתבו באמצע שנות השמונים של המאה העשרים, על הווי החברה הישראלית של אותם הימים ועל נושאים אחרים, אך כולם מושחלים על אותו החוט: התנהגות בני האדם (עם דגש על הגרים בארץ הקודש).

גיור החתול

נקודת מבט

יחסות

בַצֵל

באי מבודד באמצע הים

טְרִילוּסַּה בעברית

Trilussa in Ebraico

מקום מיוחד בליבי תופס המשורר האיטלקי בן רומא, טרילוסה (שם ספרותי שהוא היפוך אותיות של שם המשפחתו של Carlo Alberto Salustri). שפתו היא שפת אמי, וסיפוריו הסאטיריים בחרוזים, הגדושים בבעלי חיים, השפיעו ללא ספק על סגנון החריזה שלי. אני עדיין מחזיק על המדף את ספר השירים שלו, שקנה לי לפני שנים רבות סבי, גם הוא רומאי גזעי, שעליו מסופר באיטלקית במקום אחר באתר זה. גם אני ירשתי מטרילוסה משהו. לטובת המאמינים בגלגול הנשמות, אני מעז לשער כי נשמתו של המשורר (הידוע בעצלנותו) הסתובבה לה בטלה בחוצות רומא כשנה לאחר מותו, ולבסוף נכנסה לגופי שזה עתה נולד, בדומה לנשמתה של רחל המשוררת, שהסתובבה על גדות הכנרת עד שנכנסה לגוף העולל הרך נעמי שמר. שלא תבינו לא נכון: אני לא מאמין בגלגול הנשמות, אך... מה איכפת לי להשתעשע קצת במחשבה?

גיור החתול

סיפורו של ישו החתול הוא דוגמה קלאסית של "הפוך על הפוך" הכל כך מוכר מהמציאות הישראלית. כתבתי את "גויר החתול" בעקבות סוגיית "מיהו יהודי" שהעסיקה את הארץ בימים ההם. הסיפור מבוסס על L'Affare della razza, שחובר ע"י טרילוסה ב-1940, בעקבות הנהגת חוקי הגזע (הכל כך מנודגים לאופי האיטלקי) ע"י המשטר הפאשיסטי. יש לציין שטרילוסה לא היה יהודי, אך הוא גר את כל חייב בקרבת הגטו של רומא, הכיר היטב את היהודים, ורבים מחבריו הטובים היו יהודים. הוא גם הגדיר את עצמו "לא פאשיסט" ולא חסך ביקורת על משטר הפאשיסטי, בדרכו המיוחדת של סאטירה "עדינה".

שמו המקורי של החתול גיבור הסיפור הוא Ajò שהוא שם משפחה עתיק מאוד של יהודי רומא (במקור: חַיוּן).

קוראי איטלקית המעוניינים לדעת יותר על החתול Ajò, יכולים למצוא באתר זה את הביוגרפיה שלו.

"גיור החתול" הינו הרחבה של הסיפור המקורי, חרוזי המקור נכתבו כאן במקביל ל..."תרגומם" לעברית.

אני איטלקי (מרומא הבירה)

וכאן אספר על מה שקרה

ביום שעליתי, תמים וחדש,

לארץ זבת חלב ודבש.

ביום שעליתי לארץ מחו"ל

הבאתי איתי גם את החתול,

חתול מנומר, שקט ונעים

שהיה בשבילי חבר לחיים.

חתול חצי פרסי וחצי... מצרי,

קראתי לו ישו (על שם הנוצרי).

Ciavevo un gatto e lo chiamavo Ajò,

אבל, בבואנו לארץ, בגבול

התחילו הצרות עם ישו-החתול

כי, איך שקרא את השם, השוטר

קרא לי לצד ואמר לי: "חבר...

תדע: לחתול עם שם שכזה

עתיד לא ורוד אני כבר חוזה...

נכון שאצלנו כאן יש דמוקרטיה,

אך הוא ייסתבך עם ה... ביורוקרטיה.

הנה למשל... תקח כעובדה

שיהיה לו קשה למצוא עבודה.

לתפוס עכברים בבית המלון?

הוא לא יהודי? לא בא בחשבון!

והוא יהיה אסור, כמובן,

על כל החתולות של... בית וגן.

לכן, ידידי – סיים השוטר –

ייטב לו מאוד, אם הוא ייתגייר".

ma, dato ch'era un nome un po' giudio

אני נעלבתי: "תדע, ידידי,

שישו חתול מאוד... יהודי,

כי הוא לא אוכל בשר חזירים,

הוא צם עם כולם ביום-כפורים,

ובשבתות, כשאני מתפלל,

את כל התפילות איתי מילל!"

"אם ככה, סליחה! – אמר השוטר –

אם הוא יהודי, אין מה לדבר!

אבל בארצנו, חשוב שתדע,

מוטב שתהיה לו ביד... תעודה:

תלכו אל הרב ... במשרד הדתות

כי שם הם נותנים את התעודות".

הלכנו לרב, נכנסנו שם פנימה.

הרבי שאל: "מאיפה האמא?"

"האמא היא בת משפחה מיוחסת

וגרה ממש ליד בית הכנסת..."

"האב?". "כנראה היה הוא שחקן,

והיו לו קשרים עם... הותיקן,

כי שם הם הכירו, ושם הוא... עשה לה

ליד הככר של הקטדרלה...

וככה הוא הרה, אבל היא המליטה

את ישו בבית של רבי ... שליט"א..."

agnedi da un prefetto amico mio
pe' domannaje se potevo o no:
volevo sta' tranquillo, tanto più
ch'ero disposto de chiamallo Ajù

-Bisognerà studià - disse er prefetto

la vera provenienza de la madre.-

Dico: la madre è un'angora, ma er padre

era siamese e bazzicava er ghetto

er gatto mio, però, sarebbe nato
tre mesi doppo a casa der Curato.

"אם ככה – אמר לי הרב – ידידי

אין לנו ספק שהוא יהודי!"

כתב לי מסמך לכבוד כל דיכפין

שישו כשר כדת וכדין.

"אבל – הוא הוסיף – בשביל בטחון

תחליף לו את השם: תקרא לו... שרון!"

-Se veramente ciai 'ste prove in mano,
-me rispose l'amico -se fa presto.
La posizione è chiara- e detto questo

firmò una carta e me lo fece ariano.

-Però, - me disse - pe' tranquillità ,
è forse mejo che lo chiami Ajà-".

נקודת מבט

עוד אחד מסיפורי החיות של טרילוסה. המילים מדברות בעד עצמם.

	La mosca e er ragno

הזבוב אמר: "אני הולך בטל, זולל הכל, בבית ובכביש. הייתי בודאי מודה לאל, לולא היה קיים העכביש".	Una Mosca diceva: - Io nun me lagno: passo la vita mia senza fa' gnente, volo su tutto e quer che trovo magno. Se nun ce fosse er Ragno ringrazzierei Dio Padre Onnipotente...-
העכביש אמר: "אני עמֵל, עובד קשה, ומצבי עצוב. לא הייתה סיבה לומר תודה לאל, לולא היה בורא גם את הזבוב!"	Er Ragno barbottava: - Io me lamento perché da quanno nasco insin che moro nun me fermo un momento e lavoro, lavoro... Dato lo stato mio nun posso ringrazzià Dommineddio: ma bisogna, però, che riconosca ch'ha creato la Mosca...

יחסות

עוד שיר של טרילוסה שנתן לי רעיון...

Pretenzioni

תורת היחסות (עם קצת הומור)

בסך הכל זו דרך להוכיח

שהפֶרֶד הוא גם סוס שלא הצליח,

גם דֶגֶם משופר של החמור.

Appena se specchiò ne la vetrina

un Mulo disse: - Da l'aspetto, è chiaro

che so' un campione de la razza equina.

Però vorrei sapé: chi rappresento?

Un perfezzionamento der somaro

O so' un cavallo stile novecento?

בַצֵל

זו הגרסה העברית של אחד השירים הכי מפורסמים של טרילוסה: עד כדי כך מפורסם, שהוא מופיע לצד פסלו של המשורר בכיכר על שמו, הנמצאת בעירו רומא.

אני מודה, הפעם הגרסה העברית דלה למדי. אני אפילו קצת מתבייש להביא אותה כאן, אך זו אולי ההוכחה הכי טובה שגם למתרגם הכי מוכשר יש מגבלות...

אולי מישהו יצליח להביא לכתב גרסה יותר טובה מזו, ואני מוכן מראש להסיר את הכובע בפני מי שיצליח למצוא מילה אחת בעברית, המתרגמת את המשמעות המלאה של המילה spaparacchiato ...

	All'ombra

שׂרוע בנחת, בקוראי עיתון, בצל נעים של ערמה של קש, "שלום חמור!" אמרתי לאתון, לצפע עובר צעקתי: "יה נחש!".	Mentre me leggo er solito giornale spaparacchiato all'ombra d'un pajaro, vedo un porco e je dico: - Addio, majale!- vedo un ciuccio e je dico: - Addio, somaro!-
האם הבינו? אני קצת מסופק, אך יש לי התענוג המפופקק שאמרתי 'ת האמת מול הפרצוף, בלי שיגידו שאני חצוף.	Forse 'ste bestie nun me capiranno, ma provo armeno la soddisfazzione de poté di' le cose come stanno senza paura de finì in priggione.

===================

================

בְאי מבודד, באמצע הים

חרוזים אלה נכתבו בשנות השמונים של המאה העשרים, על שני נושאים שהעסיקו את המדינה באותם הימים: בעית האלימות וריבוי השרים בממשלה.

מאז עברו שלושים שנה, וכמובן המצב השתפר לאין שיעור... היום כבר אין לנו צורך ללמוד מהאחרים...

סובלנות

באי מבודד, באמצע הים,

על קו המשווה, בקצה העולם,

גר שבט קטן, מאוד פרימיטיבי,

תמים בנפשו, וגם קצת נאיבי.

אין בית המשפט, באי הרחוק,

אך הילידים שומרים על החוק

מאז שקרה מקרה מצער,

כשגבר הרביץ לגבר אחר,

ואז, שדבר זה לא יישנה,

עשו האבות דבר משונה:

חצבו בגדול על צלע ההר

אשר מתנוסס מנגד לכפר,

משפט שאפרר לראות מרחוק

ועד מהרה הפך שם לחוק:

"כעסתָ? דמךָ עלה עד הרֹאש?

תחשוב! תרגע! תספור עד שלוש!"

עברו השנים מאז עד הים,

אך הם, שם באי, חיים בשלום,

ואיש לא כועס, לא על ה...חותנת,

ולא על אישתו (כשהיא לא נותנת).

אם אצל יליד נולד הספק

שמא נעשה לו דבר-מה לא צודק,

מרים את ראשו, קורא ומביט

על מה שחצבו על סלע הגרניט.

הרי כל יליד יודע ומכיר:

הכתובת היא שם, ברורה על הקיר.

בארץ שלנו (למרות הרוטאציה)

אנחנו באמצע ה... ציביליזציה,

ואיש לא שמע אצלנו על החוק

של עם פרימיטיבי באי הרחוק...

דמוקרטיה

באי מבודד, באמצע הים,

על קו המשווה, בקצה העולם,

בין ים לבין יער ירוק ופרוע,

גר שבט קטן, בכלל לא ידוע,

ועל ילידיו מולך בארמון

המלך קַבּוּלָה-קַבּוּל הראשון.

ישב יום אחד קבול באמבטיה,

קרא בעיתון על הדמוקרטיה,

ועל מפלגות, ועל נבחרים,

ועל ממשלות עם כל השרים.

מיד התנגב המלך קבולה,

אסף בככר את כל החמולה,

וככה אמר לשבט: "חבריה'

כולכם תקטפו עלה של פפאיה

ועליו תכתבו שמו של נבחר,

והוא ימומה, היום או מחר,

לשׂר של המלך קבולה ראשון.

וכך תהיו שותפים לשלטון!".

היות ובאי דבר-מלך הוא חוק,

עשו כדברו, המשיכי לשתוק,

ואיש לא הבין, ואיש לא שאל

מדוע נחוץ העסק בכלל,

ועל העלה כתב כל אחד

את שמו הפרטי, עִמו הוא נולד,

ואיש לא נתן את קולו לאחר

(אצלנו קוראים לזה: דין הבוחר).

ובכן, כשמקץ שעתיים קלות,

כאשר הסתיים מנין הקולות,

המלך קבולה אמר: "מצוין!

אנחנו כולנו טובים, כמובן,

ולכל יליד, אשר הוא נבחר,

מגיע משרה ותואר של שר!".

לכן הוא מינה מיד שר החוץ,

שר הבטחון (תמיד זה נחוץ),

ושר החינוך, ושר המסחר,

ושר האנרגיה, ושר האוצר,

ושר על ההר, ושר על החוף,

ושר על הים, ושר על ה... נוף...

בסוף רק אחד נשאר, היחיד

שעוד לא קיבל משרה ותפקיד

ושלא נכנס לשום קואליציה,

ואז הוא מונה לשר... האופוזיציה!

השמש שקעה, הערב הגיע,

הים האדים, וגם הרקיע,

ירח עלה מעל הארמון

ומלך קבולה שכב לו לישון.

על המדינה

חרוזים אלה נכתבו בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, על מצב הבריאות הכללי של המדינה.

מאז עברו כעשרים שנה, וכמובן המצב הבריאות של מדינת ישראל השתפר לאין שיעור...

גברת מדינה

(שימו לב: הטעם של המילה מדינה חל על האות יוד)

זה יום של אביב, הבוקר, כשקמה,

אל מול הראי (היא עוד בפיג'מה),

לפתע רואה גיברת מדינה

את כל הקמטים, וכמה השמינה.

אמנם זה נכון שיש לגברת

גם אוטו חדש, דירה מפוארת,

וגם טלוויזיה (מובן שעם צבע),

אך גם השנים חלפו, והטבע

עשה את שלו, ועכשיו זה לא קל

לחיות עם קמטים ועודף משקל.

גברת מדינה החליטה לפתע

שגם הוא צריכה לשמור על הדיאטה,

ושהיא צריכה, באופן דחוף,

טיפול אינטנסיבי בלב ובגוף,

כי הינה מלאו לה פתאם ארבעים,

וזה לא נורא, אך זה... לא נעים!

לתפארת מדינת ישראל

הינני האזרח הפשוט,

בן אבי (התומך בחרות)

ואמי (מחברי המפ"ם)

מתכבד, ברשות כל העם,

להדלית משואת יום הולדת

לכבודה של ארצי המולדת,

לכבודה של ארצי היפה,

בתקווה לא לגרום... לשריפה.

מתכבד להדליק את האש

לכבודו של "האיש הטיפש",

ושלא ייצטער אם הוא כסיל,

כי ברגע, בסוף, שייתחיל

להבין את חוכמות-ישראל,

אז יפסיק להרגיש בהבדל.

הינני כאן מדליק משואה

גם לכבוד "האישה הנשואה"

לכבודה של אותה הגברת

שחושבת, וקצת מצטערת

(אביבים לה שלושים ותשעה

את כולם היא פתאם מרגישה).

שתחשוב שהכיף בחיים

רק מתחיל-הוא בגיל ארבעים.

לכבודו של מנהיג מסוים,

בצרוף בקשה מן העם

(הוא יידע כבר שעליו מדובר):

שיתחיל לעסוק בעיקר,

ויפסיק לעסוק בטפל...

... לתפארת מדינת ישראל!

סרנדה למדינה

(על פי לחן השיר האיטלקי Piccolissima Serenata)

אני כאן בארץ מתחילת השבעים,

עשיתי את החשבון: זה עשרים שנה.

ארץ זו קטנה, מסביבה אויבים

ומאז שבאתי, מה נשתנה?

(פזמון):

בואו נשיר כולנו 'ת הסרנדה,

עם קצת זיופים והמנגינה:

"בין המפלגות והאינתיפאדה,

איזו מדינה, איזו מדינה!"

כל עשר שנים מלחמה בצפון,

כל ארבע שנים ריב על הכסא,

כל שנה בפסח שואל הקטון:

"יש לנו חרות, מה עושים עם זה?".

(פזמון)

אנשים טובים ניצבים על הדרך,

הם הולכים קדימה, תופסים ריצה,

כי הם בטוחים שזו דרך המלך,

אז למה שרים לי שאין מוצא?

(פזמון)

לקח אלפיים שנה לשוב לארצנו,

עכשיו גם שנת אלפיים... הינה זה בא.

אנו עוד שרים: "לא אבדה תקוותנו",

אז... אם היא לא אבדה... איפה היא מתחבאה?

(פזמון)